קצת על LPa - ליפופרוטאין A - כולסטרול מאוד דביק

ליפופרוטאין A בדם, LP(a), הוא ליפופרוטאין ייחודי, המורכב מחלקיק דמוי LDL  כולסטרול, שאליו קשור חלבון בשם אפוליפופרוטאין  apo(a).

רמות LP(a) בדם נקבעות בעיקר על ידי גורמים גנטיים (85%), והשפעה מינימלית של אורח חיים או טיפול תרופתי סטנדרטי להורדת כולסטרול (כגון סטטינים ותזונה).

קצת על LPa - ליפופרוטאין A - כולסטרול מאוד דביק

ליפופרוטאין A נחשב כיום לגורם סיכון עצמאי וחשוב למחלות קרדיווסקולריות, במיוחד מחלת לב כלילית (היצרויות בעורקי הלב) והיצרות או התנוונות של המסתם האאורטלי שמוביל לaortic stenosis (היצרות של המסתם האאורטלי).  במחקרים עדכניים, כולסטרול מסוג Lp(a)  או LPa, "דביק" יותר מכולסטרול LDL ("רע") פי 6.

מנגנוני הפתוגנזה כוללים השפעות פרו-אתרוגניות, פרו-דלקתיות ופרו-תרומבוטיות, בין היתר עקב הצטברות פוספוליפידים מחומצנים בדופן כלי הדם, עיכוב פעילות פלסמינוגן, והשפעה על מערכת הקרישה. מחקרים גנטיים ומטא-אנליזות אפידמיולוגיות הדגימו קשר סיבתי בין רמות גבוהות של Lp(a) לבין סיכון מוגבר לאירועים קרדיווסקולריים. ככל שערכי הLPA גבוהים יותר, הסיכון עולה. כיום מקובל שהסיכון מתחיל לעלות מעל 50 מג/דל או 105 נמול/ל.

המדידה של Lp(a) מומלצת כיום לפחות פעם אחת בחיים, במיוחד באנשים בסיכון קרדיווסקולרי גבוה או סיפור משפחתי, לפי המלצות איגודים אירופאיים, אמריקאיים וישראליים. ישנה חשיבות מיוחדת למדידה באנשים עם מחלה קרדיווסקולרית מוקדמת, היסטוריה משפחתית של מחלה טרשתית, או היפרכולסטרולמיה משפחתית.

הטיפול ברמות גבוהות של Lp(a) מוגבל בשלב זה. סטטינים אינם מורידים Lp(a) ואף עשויים להעלות אותו מעט, בעוד שמעכבי PCSK9 מפחיתים Lp(a) במידה מתונה (20-30%) . טיפולים ייעודיים, כגון אנטיסנס אוליגונוקלאוטידים (pelacarsen) וטיפולים  של siRNA  - (olpasiran, lepodisiran, zerlasiran) ,   נמצאים בשלבי מחקר מתקדמים ומסוגלים להפחית את רמות Lp(a) ביותר מ-80%. נכון ל-2026, טיפולים אלו טרם אושרו לשימוש קליני רחב, אך תוצאות ניסויים קליניים גדולים צפויות להבהיר את תרומתם להפחתת סיכון קרדיווסקולרי וגם להאטת התקדמות היצרות של מסתם אורטלי והצורך בהחלפתו בניתוח לב פתוח (AVR) או בטאבי (TAVI).

בינתיים, ניהול מטופלים עם Lp(a) גבוה מתמקד בשליטה אגרסיבית בגורמי סיכון נוספים: איזון LDL, טיפול ביתר לחץ דם, איזון סוכרת, והפסקת עישון. יש להדגיש כי Lp(a) אינו משתנה משמעותית בעקבות שינויי אורח חיים, ולכן ההתערבות העיקרית היא זיהוי אוכלוסיות בסיכון ומתן טיפול מונע מותאם. איזון גורמי סיכון הוכח כמוריד את הסיכון ב50% למרות שלא משפיע ישירות על ערכי LPA.

לסיכום, Lp(a) הוא גורם סיכון גנטי חשוב לסיכון קרדיווסקולרי, עם פוטנציאל להפוך ליעד טיפולי משמעותי בשנים הקרובות, במיוחד עם התקדמות התרופות החדשות המכוונות להורדתו.